הזמן בכלל לא עושה את שלו, זו רק קלישאה.
אלא אם כן מתכוונים שהזמן שחולף רק עוזר להדגיש כמה אתה חסר לכולם וכמה זה לא משתנה.
נכון, החיים ממשיכים. כל אחד צריך ללכת את דרכו שלו הלאה. הזמן ממשיך קדימה, זו דרכו של הטבע, בין אם רוצים ובין אם לא. אבל אי אפשר להמשיך בלי המחשבה עליך. היא נשארת כל הזמן שם בתוך הראש. המחשבה הזו בראש שלי בכל פעם שאני עם גלית, רואה אותה מתמודדת עם החיים, מגדלת את אלה, מגדלת את עצמה. גם עם כל העזרה שבעולם, היא צריכה לעשות הכל לבד. המחשבה עליך בראש שלי בכל פעם שאלה אומרת משהו חדש, מבריק ומצחיק, ואני מפחדת שנשכח את פניני חוכמת הילדות שלה ולא נספיק לספר לך. כשגלית מראה לי את התמונות שלכם ומספרת איפה הן צולמו ומה עשיתם שם ואיך היה לכם כיף, המחשבה הזו בראש שלי.וכשהיא ואלה מתחבקות וצוחקות, בבית מלא האהבה שגלית בנתה בכל כך הרבה תושייה, אני לא מבינה מתי כל ההזיה הזו נגמרת כבר. מתי אתה חוזר אליהן כבר. הרי לא יכול להיות שכל זה באמת קרה.