אלעדיק יקר שלי, היום נכנסתי לאתר בפעם הראשונה. כאילו אם לא אכנס אז אולי... אני יושבת לי לבדי, השיר שנכתב לזכרך מתנגן ברקע, ואני בוכה, ובוכה, ובוכה. אני לא תופסת שאתה איננו, שעכשיו אתה אתר, תמונה... אתה כל-כך חסר פה, ולכל-כך הרבה אנשים. החיוך שלך משתקף מהתמונות שלך, ואתה כל-כך קורן ויפה, כמעט אמיתי, אבל רק כמעט. אהוב יקר, עכשיו, כשהתגברתי על המחסום הראשוני, מבטיחה שאבוא לבקר יותר. ים של נשיקות ודגדוגים מלאך,