עברו כבר שבעה חודשים והדמעות לא מפסיקות לרדת שחושבים עליך בביתנו.הטלפון צילצל בשעת בוקר מאוד מוקדמת ובאותה שיחה קיבלנו את הבשורה הגרועה מכל על נפילתך בקרב.ההלם והזעזוע הביאו אותי להתענין ולהקשיב לכל הסיפורים אודותיך.כל הסיפורים על היותך סטודנט מצטיין,עובד מסור ובכלל איזה בעל ואבא אוהב היית לגלית ולאלה המתוקות.אני מאוד מצטער שלא זכיתי להכירך קצת יותר מקרוב וההפסד כולו שלי.כולי תקוה שמלאכי השמיים מעבירים לך איך גלית,רבקה ויוחי ממשיכים לטפל ולגדל את אלה המקסימה.ושוב אלעד,תן לי את הרשות לקרוא לך חמוד שלי אתה מאוד חסר לכולנו.