אלעדי שלי!
אני יושבת כאן ומנסה לחשוב מה עוד אפשר לומר עלייך שלא נאמר קודם.אין יום שעובר ואתה לא במחשבותיי, שירים שמתנגנים ברדיו מזכירים לי אותך, את התקופה היפה בחיי- התקופה שלי איתך בסלון אצל אמא כשאתה מבקש ממני לעשות לך "קיצים" ביד, תה עם קינמון, ההצקות, הבילויים המשותפים, ההבטחה שלי לך שבסוף אנחנו נתחתן ואתה אמרת לי בחיוך מבוייש "מה פתאום אני מפחד משוורץ". אין מילים לתאר את החור שנפער בליבי, את הרגשת האובדן שלא תחזור אלינו, לגלית ואלה,למשפחה.
אוהבת אותך עד כלות נשמתי - אלעד